דבר תורה לפרשת השבוע מעשה ידי חברתנו היקרה קים מרים יפרח (Kimmy Miriam Ifrach)
“וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ 2 דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, מוֹעֲדֵי יְהוָה, אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ; אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי׃ 3 שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא־קֹדֶשׁ…”
בפרשת השבוע אלוהים מברך ומצווה אותנו במועדים. פסח, ספירת העומר, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות. בכל שנה ושנה בזמן המיוחד לו, אנחנו מתברכים במועד ובסגולות ובמצוות המיוחדות לו. באותה נשימה חוזרת הפרשה ומצווה אותנו גם על שמירת השבת. המועד הוא עת מיוחדת של קודש שנקבע על ידי אלוהים, ויד ביד עם זה, המילים שהתורה משתמשת בהן מלמדות על אחריות של האדם בפעימות הזמן עצמן: “אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ; אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי”. הם מועדָי שלי, אבל אתם תקראו אותם. אהוב ליבינו ויקיר ישיבתינו, רבי חיים בן עטר, שהגיע לעולמינו בעיר סאלי שבמרוקו ונפרד מעולמינו בירושלים עיר הקודש, בעל ‘אור החיים’ על התורה, פירש את הטעם לחזרה הזו על מצוות השבת לפני מצוות החגים, ויפים דבריו: “כי עיקר המועדות תלוי בזמנים אשר יקראו אותם, וחש הכתוב שיטעו לומד שבכלל זה גם כן קדושת יום השבת אם יסכימו לדחותו מיומו ליום אחר יתקדש על פיהם”. ומאירים לנו הדברים שביאר, שיש זמן של קודש שיש לאדם בו חלק בקביעת הקודש ובעשיית קידוש הזמן, ואלה הם המועדים. אבל השבת, השבת היא קודש בלתי תלוי בנו ובלתי משתנה. ויש חן בדבר, שיש ביחסים שלנו עם הזמן ועם אלוהים מועדים של אחריות לקודש – החגים, ויש ביחסים האלה מועדים של ענווה מתמסרת, נכנעת, לקודש – השבת.
