דבר תורה מאת יקירתנו שביט רובינסקי

🕵🏼‍♀️🕵🏻‍♂️

פרשת “שלח” נפתחת בשליחת 12 נבחרים מכל שבטי ישראל לצאת ולתור את כנען – אותה הבטיח אלוהים לעמו ישראל. המרגלים מחליטים לספר לעם סיפור אימה ופחד על מסעם לארץ המובטחת. איך יכול להיות שהנבחרים מכל שבט לא בוטחים במסלול שבחר להם אלוהים? למה אחרי כל האותות והמופתים היציאה ממצרים, ההליכה בים סוף, המן במדבר וגולת הכותרת – קבלת התורה אין בהם ניצוץ של תקווה שהמסע הוא אפשרי? כמה עוד הוכחות הם צריכים לקבל כדי להיות במצב של אמונה ובטחון בדרך שמוביל אותם אלוהים?

כלב ויהושוע – רק שניים מתוך שניים עשר העזו לחשוב ולדבר אופטימיות ותקווה גדולה, נגד רוב של עשרה נבחרים. בעולם הדמוקרטי שלנו שבו אין אמת אחת למי אני הייתי מקשיבה?

לוקח הרבה זמן לחזק את השריר של הטוב, של האמונה והתקווה. זאת השקעה גדולה, זאת קרן פנסיה, חיסכון לטווח ארוך, ריצת מרתון (ושאר קלישאות). אבל קוצרים פירות טעימים. יש התרגשות משיח פורח באמצע המדבר, יש שמחה בדברים קטנים, יש התגלות של השגחה בחיי היום יום.

חשוב להקשיב ללב, גם אם זה נגד הזרם, גם אם זה נגד כל מה שכולם אומרים סביבנו. לחדד אזניים ולהקשיב לקול הקטן שאומר את האמת ונותן את התקווה לעבור כל מכשול.