א. ברכת הבסיסה

קראו את נוסח הברכה על הבסיסה שלהלן, וחישבו יחד על משמעויותיו ועל הערכים העולים ממנו.

יַא פַתָּאח בְּלַא מַפְתָּאח
יַא עַטַאי בְּלַא מַנַא
תַרְזַקְנָה וּתַרְזַקו מִנַּה.
יַא תָחְרִיךְּ בִּאלִבְּשִׁישׁ
וּאִלִי יַאכִּיל יְעִיש.
יַא תָחְרִיךְּ בִּלנַפְתָאח
חַל עָלֵינָא, יַא פַתָּאח
חֹון עָלֵינָא, יַא מֹולַנָא:
יש מוסיפים: וַרְזֻק לְעַבֵּיד לְכֻּלֻלְנַה
עַקְבָּאל דָאיֵר, כִיר מִן הַסְנָה:

תרגום:
הפותח בלא מפתח
הנותן בלא תמורה
פרנסנו ויתפרנסו מאתנו.
הערבוב בבשישה
והאוכל יחיה.
הערבוב במפתח
פתח לנו הפותח
רחם עלינו אדונינו.
ותן למאמינים – לכולנו
כה לחי, (טוב) יותר מן השנה (הזאת)

ב. מפתח של פרנסה

בבלי מסכת תענית ב, א

את הבסיסה נוהגים לערבב עם מפתח, הרומז כנראה למפתח של פרנסה המופיע במקור הבא:

אמר ר’ יוחנן: ג’ מפתחות בידו של הקב”ה שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן: מפתח של גשמים
ומפתח של חיה ומפתח של תחיית המתים […] במערבא אמרי [בארץ ישראל אמרו:] אף
מפתח של פרנסה… ור’ יוחנן מאי טעמא לא קא חשיב להא? [מה טעם השמיט את מפתח
של פרנסה?] אמר לך גשמים היינו פרנסה.

1. מה לדעתכם המשמעות של “מפתח שלא נמסר בידי שליח”?

2. האם אתם מזהים קשר בין שלושת/ארבעת המפתחות? אם כן מהו?

3. מטענת הגמרא “גשמים היינו פרנסה” ניתן להסיק כי היא אינה מזהה מחלוקת מהותית בין רבי יוחנן ובני מערבא. האם קיימת לדעתכן פרשנות אחרת, מהותית יותר, להשמטת מפתח של פרנסה על-ידי רבי יוחנן?

ג. “תַרְזַקְנָה וּתַרְזַקו מִנַּה”

1. דברים טו, ז-ח

כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ
וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ.

2. רבי ישועה ללום מקונסטנטין (אלג’יריה), “ליקוטי אהרן”, דרוש יז

[…] על כן התורה מצוה “לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך”: אם תקשה לבך ידך תיסגר, שאז
האצבעות שוות, ואז תאמר לו “לך תעבוד כמוני!”. אלא כי פתוח תפתח את ידך ואז תראה אצבעותיך
שיש ביניהם גדולים וקטנים, כך ברא הקב”ה בבני אדם גדולים וקטנים וזה חי מזה, כי בגלל הדבר
הזה יברכך ה’ […]
וישים לבו וילמד מבריאת שטח הארץ: מישור, עמקים, הרים וגבעות וכו’, ובסך הכולל מה שיש עודף
באחד זה מה שחסר מהשני. ומזה בן אדם ייקח מוסר ויאמר: כמו הארץ שכל מה שחסר ממקום אחד
התווסף למקום אחר, כך בין האנשים מה שחסר לאחד נמצא יותר אצל השני. ודבר זה הוא לטובתנו:
העשיר על-ידי הצדקה זוכה, והעני זוכה על-ידי הייסורין שהוא מקבל מאהבה.

1. כיצד מפרש רבי ישועה את הפסוק “לא תקפוץ את ידך… פתוח תפתח את ידך”?

2. האם אתן מזהות ביקורת חברתית מרומזת של רבי ישועה על עמדות כלכליות-חברתיות מסוימות בנות זמננו?

3. האם אתם מקבלים את הצידוק הדתי של רבי ישועה לחלוקה הקיימת בעולמנו בין עשירים לעניים? אם לא, האם אתם יכולים לקבל את עמדתו מטעמים אחרים שאינם מפורשים בטקסט?
במקרה שנותר לכן זמן, אתן מוזמנות לקרוא את המקורות הבאים מספר הזוהר (תרגום לאחר המקור) וממדרש תנחומא ולנסות לזהות בהם את המקורות לפירושו של רבי ישועה ללום:

3. הזוהר הקדוש, בראשית (חלק א), רח א-ב

וְלֹא יָכוֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכָל הַנִּצָּבִים עָלָיו וְגו’, רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, (תהלים קיב) פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים
צִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד. תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּרָא עַלְמָא, וְאַשְׁלִיט עֲלֵיהּ לָאָדָם,
דִּיהֵא מַלְכָּא עַל כֹּלָּא. וְהַאי בַּר נָשׁ, מִתְפָּרְשָׁן מִנֵּיהּ בְּעַלְמָא כַּמָּה זִינִין. מִנְּהוֹן צַדִּיקַיָּא וּמִנְּהוֹן רַשִּׁיעַיָא.
מִנְּהוֹן טִפְּשִׁין וּמִנְּהוֹן חַכִּימִין. וְכֻלְּהוּ אִתְקָיְימוּ בְּעַלְמָא, עֲתִירִין וּמִסְכֵּנִין. וְכֻלְּהוּ בְּגִין לְמִזְכֵּי אִלֵּין בְּאִלֵּין,
לְמִזְכֵּי צַדִּיקַיָא עִם רַשִּׁיעַיָא, לְמִזְכֵּי חַכִּימִין עִם טִפְּשִׁין, לְמִזְכֵּי עֲתִירִין עִם מִסְכֵּנִין. דְּהָא בְּגִין כָּךְ, זָכֵי בַּר
נָשׁ לְחַיֵּי עָלְמָא, וְאִתְקַשַּׁר בְּאִילָנָא דְחַיֵּי. וְלָא עוֹד, אֶלָּא דְּהָא צְדָקָה דְּאִיהוּ עָבִיד, קָאִים לְעָלְמִין. דִּכְתִיב
וְצִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד.

תרגום “עטרת חכמים”

וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וְגוֹ’. רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, (תהלים קיב) פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים
צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד. בֹּא רְאֵה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם וְהִשְׁלִיט עָלָיו אֶת
הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה מֶלֶךְ עַל הַכֹּל. וְהָאָדָם הַזֶּה נִפְרָדִים מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם כַּמָּה מִינִים, מֵהֶם צַדִּיקִים וּמֵהֶם
רְשָׁעִים, מֵהֶם טִפְּשִׁים וּמֵהֶם חֲכָמִים, וְכֻלָּם מִתְקַיְּמִים בָּעוֹלָם, עֲשִׁירִים וַעֲנִיִּים, וְכֻלָּם כְּדֵי לִזְכּוֹת אֵלּוּ
בְאֵלּוּ, לִזְכּוֹת צַדִּיקִים עִם רְשָׁעִים, לִזְכּוֹת חֲכָמִים עִם טִפְּשִׁים, לִזְכּוֹת עֲשִׁירִים עִם עֲנִיִּים, שֶׁהֲרֵי מִשּׁוּם כָּךְ
זוֹכֶה הָאָדָם לְחַיֵּי הָעוֹלָם וְנִקְשָׁר בְּעֵץ הַחַיִּים. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהִנֵּה הַצְּדָקָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה עוֹמֶדֶת
לְעוֹלָמִים, שֶׁכָּתוּב וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד.

4. מדרש תנחומא שמות כב, סימן ט

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבון העולם, “ישב עולם לפני אלוהים” (תהלים סא ח), תיישר
עולמך בשווה, העשירים והעניים. אמר לו: אם כן, חסד ואמת מן ינצרוהו (שם)? אם יהיו כולם עשירים
או עניים, מי יוכל לעשות חסד?!