אנחנו מתרגשים לפתוח את הבלוג של ישיבה מזרחית. המטרה של הבלוג היא לתת לכם הקוראים, השותפים והעוקבים שלנו נושאים חדשים ונקודות מבט על מרעננות על נושאים בהם אנו מתעסקים. כמובן, גם אתם שטרם יצא לכם להגיע למפגשי הלימוד שלנו (ועוד תגיעו), איתכם אנחנו רוצים לחלוק את התורה והמסורת אותה אנחנו לומדים בבית המדרש של ישיבה מזרחית. 

נשמח מאוד אם מי שהקדיש דקות לקריאה יקדיש עוד דקה כדי לשתף אותנו במחשבה שעלתה בעקבות הקריאה, אולי איזו אסוציאציה או תמונה שעלתה לכם בזמן הגלילה או שזהיתם איזה רגש שתרצו לתתף אותנו ואת שאר הקוראים.

הנושא הראשון בו נעסוק הוא זהות. זה ההתחלה, המניע, המהות הקמאית של כל אדם ולכן זהו נושא כ”כ מרכזי בלימוד שלנו, לימוד שרוצה לגעת בחוויה קיומית (או בשורש הנשמה למי שמעדיף…) של כל אחד ואחת. עיסוק בזהות רווח מאוד בשנים האחרונות ואנו מקווים שנצליח להאיר בפוסט הבא זוויות חדשות ואולי בכלל נשנה את נקודת המוצא שלנו לדיון.  

1 פתיחה, פורים, מבוא לזהות מורכבת : הדסה היא אסתר- זהות יהודית- פרסית . גם יהודים השומרים על בידול (טענת המן) וגם נטמעים(שמות לא יהודים) , תוצאה של גלות ושבר זהותי גדול.

נקודת מוצא מעניינת לדיון זה היא מגילת אסתר שקראנו לאחרונה. במגילה נושא הזהות מורגש מאוד והוא מעלה שאלות רבות. מי הם הדמויות, מה זהותם, האם הם פועלים מתוך זהות זאת, האם הם מסתירים את זהותם. איזה מקום יש לאמת ביחס לזהות זו. 

לא נתיימר לענות על כל השאלות הללו, רק נשים לב לשמות הפרסיים של הגיבורים היהודיים של המגילה, מרדכי ואסתר. שימוש בשמות פרסיים מעיד על היטמעות חזקה מאוד בתרבות הקיימת. אפשר לראות את זה בקלות גם היום כאשר בתפוצות ישראל נותנים שני שמות שם ‘עברי’ ושם לועזי. 

אם כן ישנה היטמעות משמעותית של הקהילה היהודית בפרס אולם המגילה מדגישה לנו “הֲדַסָּ֗ה הִ֤יא אֶסְתֵּר֙”.  יש כאן מישהי עם זהות מורכבת, מישהי עם שני שמות, שם עברי ושם לועזי. יש היטמעות אולם יש גם בידול שכן המן מבדיל אותם מכל העמים “דָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכׇּל־עָ֗ם”. נראה שבראשית הגלות היהודים פועלים בתוך ומתוך התרבות הסובבת אותם אולם שומרים על בידול זהותי מסויים, מרצונם או של לא מרצונם. 

2 תיאור הגלות כתקופה שיהודים חיים בזהות מורכבת ‘יהודי- משהו’ 

נראה ששימור זהות מורכבת זו הייתה נפוצה לאורך הגלות. מבחינה תרבותית, יהודים שימרו תרבות מבודלת מצד אחד ומצד שני ספגו את התרבות הסובבת. ניתן לראות זאת בלבוש, בפיוט, במסורות ומנהגים שונים ממש עד ימינו (דוגמא קיצונית היא חג ההודיה האמריקאי, אותו היהודי-אמריקאי חוגג באדיקות) כך גם מבחינה זהותית. היהודי היה יהודי- ספרדי, יהודי-גרמני, יהודי-מקף- משהו.

3 השוואה בין היהודי -הגרמני אחרי האמנציפציה(‘גרמנים בני דת משה’, תנועה רפורמית) לבין היהודי -הערבי  המשוקע בתרבות ארץ הגלות שלו.

אולם, נראה שמשהו בסדר הזהותי-גלותי הזה נשבר בסוף המאה ה-18 במדינות אירופה וארצות הברית. תהליך האמנציפציה (שיוויון זכויות) דרש מהיהודים להפסיק להיות ‘מיעוט’, הוא דרש מהיהודים להיות אזרחים שווי זכויות וככאלה אין מקום לזהות שהיא גם וגם, שהרי למי נתונה הנאמנות של היהודי בעל הזהות המורכבת? ליהודים או למדינה שנמצאת מעבר למקף? 

היהודים הגרמנים שהיו נתונים לתסבוכת הזהותית הזו מצאו פתרון. הם קיבלו החלטה לקפוץ ראש לתוך התרבות בגרמנית (שהרי באמת ברוב הבחינות זוהי תרבותם, לבוש, שפה, שמות,מוזיקה ועוד) ולהשמיט את המקף עם חלקו היהודי. כך נולדו ה’גרמנים בני דת משה’ וסללו את הדרך להתפתחות הזרם הרפורמי. הבחירה הזו, להעביר את ההשתייכות היהודית מדרגת הזהות הלאומית המורכבת לדרגה ‘דתית’ היא עניין קריטי. הוויתר על המונח ‘יהודי’ טומן בחובו וויתור על השתייכות שבטית- משפחתית לצאצאי הגולים של שבט יהודה. בנוסף, הבחירה לשים את מטען המסורת שכן קיים בקטגויה של ‘דת’, היא זו שאפשרה את ה’חילון’ מה’דת’. 

באותה עת, תהליך זהה והפוך מתרחש באירופה אצל היהודים. זהה מכיוון שאנחנו עדיין בויתור על המקף בזהות היהודית המורכבת והפוך מכיוון שהם ויתרו על החלק האחר במקף. תנועת ההסתגרות, ההתחרדות, הגבהת החומות ויתרה על החלק במקף המקשר זהותית את היהודי עם הסביבה שלו. במישור התרבותי, עד כמה שהיה ניתן, ובטח במישור הזהותי.

אם כן, ראינו שבעקבות האמנציפציה, מתן שיוויון זכויות ליהודי אירופה הם נאלצו לוותר על הזהות המורכבת שלהם. בארצות האסלאם התרחש תהליך מעניין. האמנציפצייה והמודרנה שהגיעו מעט מאוחר יותר לארצות האיסלם לא גררו את אותן התגובות כפי שראינו שהתרחשו באירופה. ויש לכך מספר סיבות.

ראשית, הזהות הלאומית במרחב האיסלמי לא הייתה נתונה ל’מדינה’ או לשלטון החוק. שכן במהלך שנות השלטון האימפריה האותמאנית התושבים היו אזרחי האימפריה אך לא היה קשר זהותי בין האימפריה לעמים הנשלטים. ההשתייכות הזהותית לאומית-תרבותית הייתה על בסיס איזור גיאוגרפי או שבטית. 

שנית, כאשר הגיע הכיבוש הקולוניאלי יחד עם המודרנה והאמנציפציה, כולם נאלצו להעמיד במבחן את זהותם, לא רק היהודים. לדוגמא בכל בתי הספר בקולוניות הצרפתיות נאלצו הילדים לדקלם שאבות אבותם היו גאלים. בעצם הזהות הקולוניאלית נדחתה בידי רוב האוכלוסיה, על אף חדירות של התרבות האירופית למרחב הצפון אפריקאי. 

בנוסף, יש לציין את יחס הרבנים וראשי הקהילות שהיה שונה לחלוטין בעת חדירת המודרנה למדינות צפון אפריקה(יש לקום לפרט עוד? או להפנות למקור?). יחס אשר אפשר לשמור על זהות מורכבת ומנע את השבר הזהותי שהתקיים באירופה. 

לסיכום, ראינו שבר זהותי מחד וזהות מורכבת מאידך. בפוסט הבא נראה מה קורה כאשר שתי הזהויות הללו מגיעות לארץ ישראל, מה קורה לכל אחת מהן וכיצד היא משפיעה זהות הזולת. 

4 כיצד ההבדלים בין היהודי -הגרמני ליהודי – ערבי באים לידי ביטוי זהותי בחברה הישראלית היום

– בפוסט הבא